25 באוק׳ 2016

אתי מימרן תמיד חלמה על משפחה גדולה, חלום שנלחמה בעבורו שנים ארוכות וניצחה חלקית בלבד. אופק הוא בנה היחיד.
הרצון למשפחה גדולה ומאושרת התנפץ בשל החטות רפואיות שגויות שעלו בחיי התינוקת שלה.
בשבוע ה- 30 אושפזה אתי מימרן במחלקה להיריון בסיכון גבוה בבית החולים "ליס" ליולדות שבאיכילוב. כמה שעות לאחר מכן החלו הכאבים.
אתי מימרן: צלצלתי בלחצן המצוקה שם בחדר, הגיעה אלי אחות, ואז אמרתי לה "תקשיבי יש לי כאבים ממש חזקים. משהו לא בסדר".
הדרישה של הרופאים הבכירים הייתה להעבירה באופן מידי לחדר הלידה ולנטר באופן רציף את הדופק העוברי. אלא שדרישות הבכירים לחוד והמציאות לחוד.
אתי מימרן: "נכנס רופא שהוא בעצם מתמחה. הוא התחיל להקריא את ההיסטוריה שלי בהתלוצצות כזאת, ואז הוא אומר לי: 'תגידי מאחת עד עשר מה דרגת הכאב שלך?', אמרתי לו עשר, והוא התחיל לצחוק. הוא התחיל לצחוק, הוא אמר 'את נראית נינוחה מדי לעשר'. אז אמרתי לו, למה כי אני לא צועקת?
אותו מתמחה החליט שהוא רוצה להוריד את הניטור של התינוקת. הוא אמר לי, 'אני רוצה שתנוחי, שלא יהיה לך רעש'".
כשאתי סובלת מכאבים עזים ומטושטשת, אתי לא שמה לב שהמתמחה הסיר את הניטור החשוב ביותר, את זה שעוקב אחרי הדופק של העובר, וקרוב לשעתיים יקרות הלכו לאיבוד.
אתי מימרן: אחרי בערך שעתיים נכנסה המיילדת ואז היא התחילה לשים ניטור של התינוקת, התחילה לחפש את הדופק של התינוקת. היא מתחילה לחפש. לא מוצאת, לא מוצאת.
אתי הובהלה שוב לניתוח חירום.
אתי מימרן: כשהתעוררתי מהניתוח והסניטר שלקח את המיטה לחדר ההתאוששות, בעלי עמד לידי, ואז הוא אמר לו, "אל תספר לה עכשיו. תספר לה מאוחר יותר".
ואז קלטתי שהתינוקת לא החזיקה מעמד. התחלתי לבכות. אמרתי להם "איפה התינוקת שלי?", כי הייתי בטוחה, גם כשהייתי בכניסה לחדר הניתוח, הייתי בטוחה שאני לא אצא. שהיא תחזיק מעמד ואני לא זו שתצא. ואז נכנסו הפרופסור שניתח אותי והמתמחה הזה. הוא לא יכול היה להסתכל לי בכלל בעיניים, המתמחה.
ואז הפרופסור שניתח אותי, הוא אמר לי, "תקשיבי, את אולי תכעסי עלי, אבכל כשאני הוצאתי את התינוקת, אני מסרתי אותה ישר לרופא הילדים, כי אני פשוט הייתי חייב להציל אותך". ואז הוא אמר לי "תגידי לי, איך את לא צעקת. אלה כאבי תופת".

בבתי חולים טעויות יכולות לקרות. גם מתמחים טועים. את זה אתי, לצערה, מבינה. מה שלא מובן ולא נתפס מבחינתה היא הבריחה מאחריות וניסיונות הטיוח.
אתי מימרן: הם ניסו להאשים אותי במוות של התינוקת שלי, בזמן שאני שוכבת, מאושפזת בבית החולים, שלדעתי, זה הדבר הכי נוראי והכי אכזרי לעשות לבן אדם. הם טענו אחר כך שאני ירדתי לשירותים והייתי המון זמן בשירותים ובגלל זה התינוקת מתה.